1. פרידה – אין ספק שהדבר הכי משמעותי שקרה השנה היה הפרידה מנועם. אחרי עשור ביחד, חתונה, בית, חלומות, אכזבות, תסכולים, טיפולים – הרגשנו שדי. שכבר לא נכון לנו. שאפשר להמשיך לנסות לנצח אבל שהקשר הזה כבר לא מיטיב עם אף אחד מאיתנו. ארזנו את החלומות בארגזים ונפרדנו.
2. גירושין – כל עוד נפרדנו בטוב קראתי לזה "פרידה". אבל הפרידה המתוקה והאוהבת קיבלה תפנית מפתיעה וכואבת ופתאום מצאתי את עצמי אומרת "אני בתהליך גירושים" או "אני מבינה למה יש ככ הרבה גירושים מכוערים". נשארתי עם צלקות עמוקות מהאופן שבו הדברים קרו, אבל גם זכיתי לגלות מחדש את המשפחה והחברים שלי ולקבל המון תמיכה והמון ריפוי בתוך זה
3. מוות – להיפרד זה להסכים למות. להסכים לתת לחלומות למות. להסכים לת לסיפור שסיפרתי לעצמי על החיים שלי, להתפוגג. הגסיסה של הקשר שלנו הייתה איטית, נלחמנו על כל טיפת חיים בו, אולי בגלל זה במובנים מסויימים כשהגיעה הפרידה עצמה, היא לא הייתה מפתיעה ומפרקת. קצת כמו אדם קשיש שהולך לעולמו בסיבה טובה.. הגיע זמננו. והמוות, כהרגלו, הביא איתו המון חיים..
4. לידה מחדש – מי אני, שלא כחלק מזוג? מי אני בלי בית, בלי קרקע, בלי ביטחון בעתיד שלי? הייתי עם נועם מגיל 20. כל הזמן שדיברנו על פרידה אמרתי שאני פשוט לא יכולה לדמיין את זה, את החיים בנפרד. ואז הם הגיעו, גם עם עצב וכאב אבל גם עם מתיקות כזאת של חדש. בפעם הראשונה מאז גיל 18 יש לי חדר משל עצמי! בפעם הראשונה מאז גיל 20 אני רווקה (זה החזיק ממש לרגע, אבל היה לי משמעותי לחוות את זה, להסכים להיות שם בלי פחד ואפילו בהנאה)!
5. הרפתקה – יצאתי לעולם הגדול, לבד, בפעם הראשונה. השנה היו הרבה פעמים ראשונות. הרי את כל הטיולים שלי עשיתי מתוך הביחד. לא ידעתי מה זה לעלות על מטוס לבד ולנחות בארץ רחוקה בה אף אחד לא מחכה לי, או למצוא את עצמי אבודה בעיר זרה, או ללכת לישון באיזה קבאנה על החוף ולשמוע את רחש הגלים, לבד. לא ידעתי מה זה להתפעם משקיעה מרהיבה מבלי לחלוק את החוויה, או לקבל החלטות לגמרי בעצמי על מה בא.
5. אכזבה – הטיול שלי לא היה מתוק כולו. הוא התחיל באכזבה אחרי אכזבה. סדנה שהלכתי אליה בפינלנד שלא נגעה בי עמוק כמו שרציתי, זמן בנורווגיה הקסומה שנבלע במזג אויר נוראי, כפור וערפל, תחושה של בדידות שלא הכרתי, של כאב לב, של פחד שאולי בחרתי לא נכון את הטיול שלי ולמה לעזאזאל רציתי לנסוע לסוף העולם איפה שאף אחד לא יכיר אותי?!? של לאבד משהו מהחיים, מהחיוניות, מהג'וס. של להיות לבד עם כאב. של להרגיש שהחיים מעאפנים. ובעומק, להתאכזב.
6. בחירה – החלק הכי משמעותי בטיול היה הרגע הזה, אי שם בקצה קצה נורווגיה, שהבנתי שרע לי ואני רוצה לעזוב. הסתכלתי על כרטיסי טיסה לתאילנד ונחרדתי, מסע של כמה ימים בעלות של בערך 2500$. התכתבתי עם אחותי ששלחה לי הודעה שחרוטה בלבי – "בובי, מתגרשים רק פעם אחת (hopefully), תעשי את מה שאת צריכה שיהיה לך טוב. יהיה בסדר". וככה בלי להסס קניתי כרטיס ויצאתי למסע של שלושה ימים לצד השני של העולם.
7. חיבוק – תאילנד חיבקה אותי, מהרגע הראשון. נחתתי ישר לחיבוק של חברה טובה, לשקיעה מרהיבה, למפגשים מפתיעים עם אנשים שאני אוהבת, לחופים אינסופיים, לקוקוסים טריים, לחופש, להפתעות. תאילנד הייתה עבורי מנוחה והרפיה, התמסרות ואהבה. תאילנד הייתה הוכחה לזה ששווה ללכת עם הבטן ועם הלב גם כשזה נשמע הזוי והראש שם סימני שאלה
8. תנועה – הנתיב שלי לבריאות הוא לגמרי בתנועה. כשאני רוקדת, רצה, מתמתחת, מפעילה את הגוף שלי – אני מבריאה, מתעצמת, נדלקת, חוגגת. תנועה היא חיים. זה כמו ההבדל בין ביצה מעופשת לבין נהר שוצף. ובתאילנד גילתי את הנהר הזה בשיא תפארתו, יום יום, רקדתי ערומה על החוף, הלכתי לאקסטטיק דאנס, איבדתי את עצמי בקונטקט, התמסרתי לתרגולי בוקר ופגשתי את הגוף שלי חזק, בריא ושמח
9. בית – כשהייתי בחו"ל הרגשתי כמה אני מתגעגעת הביתה. לא לבית הפיזי, אלא לתחושת הבית שיש לי בארץ, לחברים שלי, משפחה, למזג אויר, לאוירה. אני יודעת שהיום זה באופנה לרצות לגור בחו"ל אבל בכנות? אני מאוהבת עמוקות בישראל, זה הכי בית שבעולם, וחיכיתי לחזור
10. התאהבות – אם הייתי יכולה לשים כאן ציורים או מנגינות במקום מילים הייתי עושה את זה. איך מתמללים התאהבות? איך אפשר להתחיל לגעת בקצה קצהו של הכאוס ההרמוני, של העושר האסטרונומי, של ההתקף הפסיכוטי שנקרא התאהבות? לא סתם אומרים to fall in love. ונפלתי. נפלתי חזק. ומה אני אגיד? זה הסם הכי טוב בעולם ומקווה שלא יגמר לי ממנו אף פעם. ההתאהבות הזאת הייתה ועודנה משנת חיים
11. סופי – אחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי לחיים שלי. גבר שהוא גם ילד וגם אישה ביחד, מין יצור פלאי כזה שלא מפסיק להפתיע אותי כל יום מחדש, בעומק שלו, בחוכמה, ברגישות, באנרגיית חיים.. בעיניים בורקות ולב ענק הוא בעצמו הנהר שוצף חיים שסחף ועירבל ונשא אותי למחוזות חדשים. כל המילים קטנות מדי בשביל לגעת בדבר הזה שבוער בינינו, מרפא אותי ומלמד אותי שאפשר אחרת. יש לי פרטנר, על אמת, וזה ענק עבורי.
12. זוגיות – כמו שסופי אמר "הרגע יצאת מזוגיות של עשור. את לא רוצה לקפוץ ישר לזוגיות אחרת". וזה נכון. לא רציתי. ממש ממש ניסיתי שלא. ממש טסתי לצד השני של העולם כדי שלא. ממש ניסינו בשנה הזאת כל מיני דרכים, לנתק קשר, להתפצל, להיפרד, להתרחק. אבל המגנטיות הפסיכית של שני הלבבות האלה לא איפשרה לעצור. ובסוף, הדבר היחיד שנשאר לעשות זה לשחרר ולהתמסר… כי רק האהבה היא ממשית
13. תקשורת – הרגע שבו ידעתי שמצאתי את ה-perfect match שלי היה בפעם הראשונה שאני וסופי נגענו גוף וגוף והתפוצצנו לחלל במרחב של ארוטיקה, סקרנות, אמת ותשוקה. "תקשורת טובה כל כך מדליקה אותי" הוא אמר לי באמצע, ואני תהיתי לעצמי מי זה הגבר-ילד הזה שכאילו נברא עבורי היישר מהאגדות. שכשהוא בא, נותר רק להגיד לו את מילותיה של אוה קילפי
"אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי
בָּרוּךְ הַבָּא"
14. זימונים – טוב, סעיף אחרון על סופי פשוט כי קשה לי לעצור. זימנתי אותו לחיים שלי באופן ככ ספצפי שכשהוא הגיע השאר רק לצחוק. נשבעת, עשיתי צ'ק ליסט של המאהב המושלם, ולמחרת הוא התפוצץ לתוך חיי. אני יודעת שלהגיד "זימונים" נשמע היפי בטירוף אבל וואלה- זה עובד. ומאז שהוא הגיע אליי כמו מתנה מהעולם, אני ממשיכה להשתמש בכוח המסתורי הזה לברוא מציאות בעזרת כוונה ומילים
15. עבודה עצמית – זה לא רק הזימון ששיחק תפקיד. הגעתי לקשר הזה מוכנה. הגעתי למיניות הזאת מוכנה. לאורך השנים האחרונות מיססתי ככ הרבה שכבות של אשמה ובושה, למדתי את העונג שלי, עשיתי שלום עם הצללים שלי, דייקתי את התקשורת.. שכשפגשתי את המאהב הנכון – יכולנו ליצור קסמים יחד. בחיים לא חוויתי כל כך הרבה עונג, חופש, הרפתקנות, סקרנות, אורגזמיות, רגש, בכי, צחוק, עומק, קרבה, אלוהות, תפילה, ג'וס, עוצמה, משחק ועוד אלף מילים שלא יצליחו לתאר עד כמה החיבור בינינו מסוגל להכיל הכל. ואני זוקפת חלק לא מבוטל מזה – למסע האישי שלי, כאישה מינית בעולם שמנסה לדכא מיניות.
16. הורדת הילוך – אם ב2020-2021 הייתי בשיא העשייה וההגשמה המקצועית שלי, וכל האש והג'וס שלי הלכו ליצירה, ב2022 נרגעתי. המשאבים שלי הופנו למקומות אחרים. עדיין הנחיתי, ואפילו לא מעט, אבל שיחררתי מכל הפסטיבלים ומרוב הריטריטים, הפסקתי לנסות לפתח את העסק. מרגיש לי מתבקש לעשות סיכום שנה רשמי כזה של "קלטו כמה אנשים היו בסדנאות שלי! על כמה אנשים השפעתי! כמה משמעות יש לי!" אבל האמת היא שכרגע, זה לא מה שנמצא בראש בעיניי.
17. משמעות – בהמשך לחלק הקודם, אני יודעת את המשמעות שלי בעולם. אולי בגלל זה אין לי צורך להציג אותה. אולי גם התעייפתי מלחגוג אותה בראש חוצות. אני יודעת, זה הכי סקסי ועושה חשק לבוא לסדנה הבאה, זה הכלי השיווקי הכי טוב, אבל ראבק, אם אתם קוראים אותי אני מקווה שזה כבר ברור שבכל דבר שאני יוצרת יש את מלוא הנשמה והערך. וזה חלק ממה שקרה לי השנה. השחרור. ההרפיה. ה- FUCK IT הזה שהוא ממש ממש נפלא. הקבוצות מתקיימות כהרגלן, פשוט קצת התעייפתי מלקדם אותן
18. טיפול – המקום שבו אני עוד מבססת את המשמעות שלי מול עצמי הוא חדר הטיפולים. זה כבר קצת מבלבל, אני רגילה לקרוא לזה "ליווי", אבל עכשיו אני בהכשרה של להיות עו"סית ומרוב הגדרות של "פונים" "מטופלים" ו"מלווים" כבר התבלבלתי. אז כן אני מטפלת. וכן, אני חושבת שאני עושה עבודה ממש טובה בחדר הטיפולים. וזוכה להיות שותפה ועדה לתהליכים די פסיכיים ומשני חיים. אני עוד לומדת את הערך והמתנות שלי במרחב הזה. ואולי לא רק את "שלי", אלא פשוט את הערך העצום בזה שיהיה מי שילך איתנו דרך. בטח ובטח בנושאים הבודדים והנסתרים של המיניות
19. מעגלים – טוב, אמרתי "משני חיים" ואני לא יכולה שלא להתעכב רגע על מה שקורה במעגלים. כותבת את זה עם דמעות בעיניים.. לפעמים שינוי לוקח זמן ולפעמים הוא קורה ברגע, כמו קסם. אני אף פעם לא מבטיחה ניסים ונפלאות אינסטנט אבל כשהם קורים לי מול העינייים זה פשוט פאקינג מרגש. ולקבוצות יש את הכוח לעשות את זה. לפעמים אני אומרת שזה כמו טיפול על סטרואידים.. או כמו שמישהי כתבה לי ולשירה אחרי החיים "זה יותר חזק משנה של טיפול". ואני מרגישה ברת מזל שאלו החיים שלי.
20. שותפות ביצירה – אני לא יכולה לסכם שנה מבלי לגעת בשתי הזוגיויות הנוספות שמלוות את חיים, עם שירה ביצירה של הריטריטים OWNING IT ועם דוד ביצירה של "להיפגש באמת – קבוצת יחסים תהליכית". ליצור ביחד עם חברים זה חתיכת מסע. הוא בונה חברות וגם יכול לפרק אותה. הוא מטלטל ומאתגר ומאמת ובעיקר מאפשר לצמוח, אישית ומקצועית. ואני מרגישה בהודיה ענקית על הדרך שאנחנו צועדים יחד.
21. לידה – לא ילדתי, אבל הפכתי לדודה בפעם הראשונה בחיים, וזה פתח לי את הלב ואת הרחם. התאהבתי עמוקות בסיני, האחיינית המתוקה בתבל, וזכיתי להכיר עוד חלקים בנפש שלי דרכה. וזכיתי גם לקבל במתנה עוד פיסות מתוקות מאחותי ולחזות בה הופכת להיות האמא הכי אוהבת, קשובה ורכה. ונותנת לי מלא השראה לאיך יכולים להראות חיי משפחה.
22. משפחה – ב-2022 זכיתי להיות עטופה במשפחה אוהבת ותומכת. נכון, משפחה זה מורכב! בטוחה שאני לא מחדשת כלום לאף אחד. אבל היום יותר מתמיד אני מרגישה כמה זה נדיר ומיוחד שיש לי הורים שאוהבים אותי ותומכים בי (ועשו ככ הרבה עבורי בשנה הזאת!), אחים שאני מעריכה ואפילו מעריצה, בני בנות\זוג שלהם שהן כבר הכי משפחה.. אפילו בא לי לעצור רגע ולהעריך את הארוחות שישי שהן בדרך כלל חוויה מרתקת, נוגעת, טעימה ונעימה. תודה שיש לי משפחה. זה המון.
22. ב. *משפחה – בכלל לא הספקתי לכתוב כאן על המשפחה שבבחירה. על כל האנשים המדהימים, החברויות האמיצות, ההשראה המטורפת שאני מקבלת מהסיסטרז שליף מחברי הלב שלי, מהאנשים שהחיים שלי שזורים בשלהם. זו לא פחות משפחה מזו שאני חולקת איתה דם.
23. משפחה**(מה שנקרא, עוד אחד לשנה הבאה) – כשהייתי בתאילנד היה בתוכי קול שאמר שבגיל 32 אני אהיה בהריון. שבשנת הל"ב, יהיה עוד לב פועם בתוכי. לא ידעתי איך זה הגיוני, הרגע נגמרה זוגיות של עשור ומה קשור לעשות עכשיו ילד?! ובכלל עד לפני שניה וחצי לא הרגשתי מוכנה. אבל הגוף שלי אמר שזה מגיע. ואני יודעת שהוא יודע הכי טוב.
אז לא, אני לא בהריון. אבל ההבשלה הזאת וההתכוונות הרגשית לבית ומשפחה ביחד עם סופי, הם הדבר הכי מרגש שקורה לי בחיים כרגע. על אמת. המון דברים חיצוניים נשרו ונותר הרצון הפשוט להעמיק בביחד שלנו ולברוא חיים. ולהגיד את זה ככה בראש חוצות זה מרגש ומפחיד ונעים.
לא חשבתי שבאמת אכתוב 22 דברים, ואם קראתםן אותם, אז ואוו. תודה.
כל כך הרבה זמן לא כתבתי כאן את הלב שלי שכבר חשבתי ששכחתי איך.. כנראה שלא 
יש עוד אלף דברים שלא נכנסו לפוסט הזה. אולי בהמשך.
התלבטתי הרבה איזה תמונות לשים, ניסיתי ללקט תמונות של אנשים שאני אוהבת ומקומות שהשאירו בי חותם. זה פשוט היה יותר מדי.. בחרתי, בסופו של דבר, להביא כמה חלקים ממני, כמה חלקים מהבפנים שלי, שיצליחו להיות יצוג לחלקיק מהמסע
