לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות אוננות נשית נחשבה למחלה נפשית, סטייה וגורם מהותי בהיווצרותן של מחלות שונות. גם אוננות גברית לא הייתה מקובלת, אך עם השנים היא "יצאה מהארון" וקיבלה לגיטמציה, בעוד שאוננות נשית נשארה מאחור. עד היום נשים רבות מרגישות צורך להסתיר את העובדה שהן מענגות את עצמן. הזוי, לא? בואו נבין קצת את הרקע שהוביל למצב זה
תהיתן פעם למה אומרים על נשים שהן היסטריות?
היסטריה היא אבחנה רפואית שהייתה מאוד נפוצה בעבר וכיום כבר לא קבילה. התסמינים של המחלה כללו חרדה, עצבנות, אובדן תאבון, שיתוקים, נדודי שינה ותלונות חוזרות ונשנות על מכאובים, שהופיעו לצד פנטזיות ארוטיות ורטיבות וגינלית.
במאה הרביעית לפנה"ס היפרוקטס איבחן את ההיסטריה כמחלה נשית שמקורה ברחם. הוא גם טען שהפיתרון למחלה המסתורית הוא קיום יחסי מין! פסיכולוגים שהגיעו אחריו, טענו שהיסטריה נגרמת מבעיה נוירולוגית. כשזה הופרך, טענו שמדובר בבעיה פסיכולוגית שמקורה בטראומה
יש המייחסים "מחלה" זו לדיכוי המיני שנשים חוו, ולעוררות מינית מתמשכת שלא באה על סיפוקה. הבעיה העיקרית הייתה שהשתמשו בהיסטריה כ"הגדרת סל" אחת כדי לתאר את כל הבעיות שהיו לנשים. אבחנה לא מדוייקת = טיפול לא מדוייק, ותפיסה כללית של נשים כבעייתיות, מתלוננות, היסטריות. מה שבאמת מסקרן ב את הטיפול שהוצע לנשים.
אז איך טיפלו בהיסטריה?
לפי ההיסטוריונית ד"ר רייצ'ל מיינס, בזמן שאוננות נחשבה לסטייה, 'עיסוי אגן', דהיינו גירוי ידני של איבר המין הנשי, נחשב לגורם מרפא למחלת ההיסטריה ולמצבים רפואיים נוספים. העיסוי ניתן על ידי רופא או מיילדת, עד הגעה לפרכוסים, שלימים קיבלו את השם אורגזמה. למרות שפעמים רבות לא הושג מרפא מן בדרך זו, נשים רבות המשיכו להגיע ולקבל עיסויים מידיהם של רופאים. פרקטיקה זו של עיסוי ידני הייתה נהוגה עוד מימי היפוקרטס (400 לפנה"ס!) והמשיכה עד המאה ה-20. למעשה, במשך מאות שנים אסרו על נשים לאונן, ובמקביל הציעו להן את אותה הפרקטיקה בדיוק, על ידי רופא ובתשלום! למרות זאת, הרופאים לא ראו אוננות זו כמעשה מיני אלא כעבודה מפרכת הדורשת זמן רב..
ידוע לנו כי הוויברטור החשמלי הומצא ב-1879 על ידי הרופא והממציא האנגלי ג'וזף מורטימר גרנוויל, כמכשיר להקלת כאב. השימוש במכשיר הפך פופולרי בקרב רופאים, לטיפול במחלות שונות של גברים ונשים. תוך זמן קצר יצאה לשוק גם גרסה ביתית שהצליחה לא פחות מהגרסה הרפואית המקורית. הוויברטור היה אחד מן המכשירים החשמליים הראשונים שנמכרו לצרכנים פרטיים, הרבה לפני מכשירים חשמליים "חיוניים" אחרים המוכרים לנו היום. ניתן היה לקנות ויברטור תשע שנים בטרם ניתן היה לקנות שואב אבק, ועשר שנים בטרם נמכר לצרכנים מגהץ חשמלי.
האגדה מספרת שהויברטורים אפשרו מנוחה לידיהם העייפות של הרופאים, שהתקשו לעמוד בביקוש ההולך וגובר לעיסויי אגן.
תיאוריה זו של מיינס זכתה לפופולריות רבה, ושימש בסיס לסרט הקולנוע הבריטי "היסטריה" משנת 2011, אך היסטוריונים אחרים שללו תיאור זה בנימוק שאין ראיות לנכונותו.
לבסוף ההגדרה "היסטריה" נעלמה מהשיח הרפואי. מאז, ניתן לדייק ולהפריד בין חוויות נשיות שונות בתכלית כגון חרדה, בעיות שינה, או פשוט תסתכול מיני מתמשך..
הקונוטציה המינית של המכשיר הגיעה עם הופעתם של הוויברטורים בסרטי פורנוגרפיה, שדחקו אותם מחוץ לשימושו של הציבור הרחב עד שבשנות ה-20 הם נעלמו כליל. הוויברטורים חזרו לשימוש הציבור רק בשנות ה-50, אולם החלו להיות משווקים בגלוי בשנות ה-60.
הדבר הכי טוב שיצא מכל הסיפור הזה, הוא שפע צעצועי המין המוכרים לנו כיום! שוק הצעצועים משתכלל ומתחדש משנה לשנה ומאפשר לנשים בכל העולם לחוות אורגזמות, לחקור את גופן ולגלות עוד ועוד נקודות של עונג!
אנחנו חיות בתקופה של שינוי ואחד הדברים שמניעים את השינוי הזה האו דיבור פתוח וחופשי על עונג נשי ועל אוננות. מזמינה אתכן להתעניין, לשאול, לדבר, לספר, לחקור ולהעיז לשים על השולחן את העונג שלנו.
"המידע שמצאנו בספרים נאורים בהם נאמר שאוננות היא פעילות מינית נורמלית ושכיחה, לא הועיל לנו עד שהתחלנו לדלות מתוכנו רגשות ומחשבות ולשתף זו את זו בדברים שמעולם לא העזנו לבטא בקול רם" (גופינו עצמיותינו, 1982)
אין תחליף ללשמוע נשים אמיתיות, בשם ודבר, שמשתפות בחוויות החיים שלהן. כמה נירמול והכרה אנחנו מקבלות ממרחבים כאלה של שיח פתוח! מלהוציא לאור מילים שהוסתרו עמוק.. מלנפץ את הטאבו ולתת לגיטימציה למיניות נשית ואוננות נשית.
אם את מתמודדת עם קושי בתחום או שאלות ואין לך עם מי לדבר, מוזמנת לפנות אליי
ושנזכה כולנו לשפע מיניות מענגת, מחוברת וקרובה – קודם כל עם עצמנו!
